בעקבות הרצאתו של ד"ר דובי וייס-עת הדעת

ב15/12/11

שמענו את הרצאתו של ד"ר דובי וייס הפדגוג הראשי של "עת הדעת".ד"ר וייס הציג בפנינו 4 "באגים" בהם נתקל מורה בכיתה:

א. רמות – הקושי לתת מענה לשונות. המחקר אומר שיש 4 רמות , המורה לא יודעת את מי ללמד ומתקשה ללמד.

ב. משמעת ,שעמום – קושי ליצור עניין, וליצור למידה משמעותית כהבניית ידע בסביבה חברתית.כמות גדולה של תלמידים בכיתה אינה מאפשרת זאת.

ג. הערכה מעצבת-חוסר מידע בעיקר על התלמידים בהערכה מעצבת. המורה אינו יודע מה מצבם של התלמידים בתהליך הלמידה.

ד. פער בין המציאות הכיתתית והחוץ כיתתית – בית הספר הוא לאההכנה לחיים זה החיים. המקצוע החשוב שהתלמידים לומדים הוא "הלמידה". יש פער בלתי נסבל בין המציאות הכיתית והחוץ כיתתית שלא מאפשר לטפל בכישורי המאה ה- 21.
מתכנני "עת הדעת" החלו לחפש פתרונות.הם בחנו את 3 התקופות שהתפתחו במערכת החינוך: הגישה הבהביוריסטית = מכונות תירגול,הקוגנטיבית=לומדות ועידן הכלים הפתוחים והגישה הקונסטרוקטיביסטית לדעת ד"ר וייס "עת הדעת" כנראה מייצגת את העידן הרביעי במערכת החינוך.

הפתרון המערכתי של עת הדעת : אי אפשר להחליף את המורה ,עידן הכלים הפתוחים יכולים להתאים רק לבניית גינות ניצחון למורים בודדים שיכולים לקדם בצורה אפקטיבית ושיטתית לשליטה במקצועות הליבה. אין תחליף למורה המורה מנצח על סימפוניה פדגוגית.
אין מענה שייתן פתרון לארבעת הבאגים ויהיה ישים. מורה לא יכול לפתח לבד מערכות טכנולוגיות.

נקודת המוצא הראשונה היתה תשתיות- מחשב נייד לכל תלמיד,מקרן,מחשב נייד למורה,חיבור לאינטרנט .יצירת סביבה שתאפשר איסוף מידע על התלמיד במהלך הלמידה,עזרה במהלך הלמידה.

תוכן- פתחו תכנים במקצועות הליבה.פירקו את הנושאים לתתי נושאים ושאלו מהו תהליך הלמידה המיטבי.

המורה מתחיל את השיעור בהצגת סרטון המציג בעיה, מתקיים דיון בעקבות הבעיה לאחר מכן התלמידים חוקרים את הבעיה במחשב (במתמטיקה משתמשים ביישומונים) התלמידים שולחים את החקר שלהם לגלריה,דנים שוב ומתרגלים.

תוכנת הניהול של עת הדעת –המורה יכול לחלק את הכיתה לקבוצות ומתאים את התכנים שיש ברשת .למורה יש אפשרות לסגור ולפתוח פעילויות, לסגור את התוכנה, לעקוב אחר עבודות התלמידים בסוף השיעור ניתן להסיק מסקנות.
כששאלים שאלות שיש יותר מתשובה אחת ומעמידים לפני התלמידים כלי חקר זה מפתח חשיבה.

תמיכה טכנית –תומך טכני של עת הדעת תמיכה פדגוגית –הדרכה לכל אחד ממקצועות הליבה

בחופשת הקיץ לפני כשנה התקשרה אלי מנהלת בית הספר שלי וביקשה ממני לנסוע לפגישה יחד עם רכזת התיקשוב שלנו ונציגים מהרשות המקומית לתל אביב להפגש עם נציגי "עת הדעת"

שם הציגו בפנינו את הגישות ואת התכנית התרשמנו מאוד מהתכנית כולנו חשבנו שהנה העידן החדש בחינוך לפנינו.

כדי למשוך אוכלוסייה דתית מקרב התושבים, השולחים את תלמידיהם לבתי ספר דתיים מחוץ לישוב הנחשבים "הישגיים" יותר ,הוחלט על ידי הנהלת בית הספר ועל ידי המועצה המקומית שבית ספרנו ישתלב בפרויקט "עת הדעת" מתוך מטרה לשווק את בית הספר כבית ספר מעודכן "טכנולוגית" וכבית ספר החותר להוביל את תלמידיו להישגים גבוהים ,בין היתר בעזרת שימוש בתוכנת "עת הדעת". חברת "עת הדעת" הביעה את הסכמתה להתקין את תוכנה (המתעדכנת באינטרנט דרך שרתי החברה), בבית הספר על אף שבבית הספר יש מחשבים נייחים בלבד. ואכן התכנית נכנסה אל בית ספרנו בתחילת אותה שנה בכיתה ד' בתחום המתמטיקה. התרגשות רבה נרשמה בקרב תלמידים, המורה ,ההורים, הרשות וההנהלה.

אך מהר מאוד ההתלהבות פחתה. התגלו המון קשיים בהפעלת התכנית בבית הספר כיוון שאין לבית הספר תומך טכני.

התלמידים למדו את נושא השבר הפשוט בעת הדעת והמורה דיווחה על הישגים טובים בנושא.

חברת "עת הדעת" מגדירה עצמה כסביבת למידה קונסטרוקטיביסטית עתירת טכנולוגיה מבוססת מחשבים ניידים, המקדמת הישגים לימודיים (מני –איקן ורוזן, 2011).

לדעתי, שיעורי עת הדעת המוכנים במתמטיקה למעשה מהווים מעין תחליף לשיעור פרונטאלי בלבוש דיגיטאלי , הם מעוררים עניין וסקרנות בקרב התלמידים , יש בהם מרכיבים מוטיבציונים שאין להקל בהם ראש , הם מפעילים את התלמידים , יוצרים למידה , מפחיתים בעיות משמעת ,משפרים מיומנויות חשיבה ,מובילים להישגים.
אין כאן מיומנויות מידעניות התלמידים לא הופכים להיות יוצרי תוכן. התוכנות סגורות ולא מאפשרות לפתח לומד המבנה את הידע שלו

דבר חשוב נאמר כאן מורים צריכים להיות עסוקים בהוראה, לא בפיתוח, מי שצריך לפתח הם המומחים הפדגוגיים והטכנולוגיים. עת הדעת אכן נותנת מענה לענין זה